עליי
אני אהיה כנה. אני לא ממש מתלהב מהחשיפה, או מהצורך להכניס את האישי. ניסיתי להימנע מזה במשך רוב תקופת היצירה שלי, וזה נעשה בכל מיני דרכים עקיפות (ולא עקיפות). אבל אם להיות גם גלוי, אין שיר אחד שכתבתי שאיננו אישי - הרי הכל מכל הוא דרך המשקפיים שלנו, הכל עובר ונחשף דרך המבט האישי שלנו, ואי אפשר להתחמק מזה.
אולי זה מה שעושה אמנות, אמנות, ואת האישי - אישי.
אז נעשה דיל? במקום שאני אדבר עליי (כי כל שיר פה הוא הרי אני), אני פותח פינה שבה אני אפרגן ואנתח מוסיקה של אמנים מדהימים אחרים. זה נראה לי יותר נעים ונכון לי.
אני משתדל שהמוסיקה עבורי לא תהיה פלטפורמה שתשרת את האגו האישי שלי - כי ברגע שכך תהיה היא תחדל להיות אמת. אני כמעט ולא משווק אותה כי אני רוצה לתת לה להיות, לנשום לבד ושהיא תחליט, שהיא תנתב למקום הנכון לה בעולם.
תאמינו בעצמכם. כולנו אותו מארג, אותו פסיפס אנושי. כשלאחד כואב, מבחינה רוחנית יש לזה השפעה אמיתית מהותית על כלל המארג. על כולנו! תעשו טוב. במדינת ישראל כולנו צריכים להיות אחד בשביל האחר. דווקא פה. בייחוד פה. אין מחלוקות. יש אנשים. בשר ודם. ויש רק שלום.