עליי
עבורי המוסיקה היא אחת המתנות הגדולות ביותר שיכולתי לקבל. מעבר לאסתטיקה האינסופית שיש בה, כח הריפוי, העומק ביצירה, היא תמיד היוותה בשבילי עוגן בתקופות הקשות ביותר, לצד התקופות המשמחות ביותר בחיי.
מוסיקה לא באמת מבקשת דבר. היא רק רוצה שתקשיב. יש בה תמימות, חום, וטוהר ואמת בעולם שכבר שכח.
אני משתדל שהיא לא תהווה פלטפורמה עבורי לשירות האגו, ונדיר מאוד שאני מקדם אותה - זה מעולם לא הרגיש לי נכון, ותמיד הרגשתי שלשירים עצמם יש חיים משלהם - וברגע שהם משתחררים, אין לי שליטה עליהם.
כשהייתי סטודנט, בעודי גר במרכז תל אביב, על אחת הדלתות בדירת באוהאוס מגניבה ביותר, הושארה מדבקה שעליה היה כתוב "Glorious". זה לא היה משהו שאני אישית הייתי שם ומדביק, אבל החלטתי להשאיר אותה, כי הייתה בה אנרגיה שלא ידעתי להסביר. ומצחיק קצת לומר, אבל משהו נדבק בי מאותה מדבקה תמימה שהושארה שם לפניי. אני לא יודע מי היה הדייר שהחליט להדביק אותה, תחת איזה קונטקסט, אבל היה שם משהו נכון באותה מדבקה.. ככה זה, במובן מסוים שירים על פני המרחב - אתה נתקל בפיסת אמנות, אתה לא יודע מי השאיר אותה לפניך, אבל אתה יודע שהיא ריפאה משהו בך.